כמו תמיד, אניה התרוצצה בחדווה ברחבי הדירה. אמה, שבילתה את כל היום בעבודה ובערב כבר לא יכלה לעמוד על הרגליים, כעסה.
אני לא יכולה ככה יותר! שבי! תפסיקי להתרוצץ! קחי בובה ושחקי לבד בשקט! למה את לא יכולה להיות ילדה רגועה, כמו מאשה למשל. לאמא שלה אין בעיות איתה. יושבת לה לבד וקוראת ספר או משחקת.
טראח - בום - באח
אמרתי לך להפסיק להתרוצץ!!! הנה, ככה זה איתך תמיד. מאיפה צומחות לך הידיים??? לכי, תעמדי בפינה ותחשבי על מה שעשית.
קצת יותר מאוחר, כעבור 15 שנה. אותה אמא:
למה אני צריכה להחליט עבורך איפה את צריכה ללמוד? לא רוצה ללמוד, לכי לעבוד! למה אני צריכה לדחוף אותך לכל מקום?
הסיפור הזה קצת מוגזם, אך למרבה הצער מאוד מאפיין את החיים האמיתיים.
בהתחלה, בילדות, אנחנו שומעים:
בזהירות
לאן את/ה נדחף/ת?
תכף תיפול/תפלי
זה בלתי אפשרי
תרגע/י
בסיפור הזה יוכלו רבים לזהות עצמם או בדמות הילדה התזזיתית או כאמא כזאת.
מהי מטרתו של הפוסט הזה בסוף השנה? הרי אנחנו עושים סיכום של מה שהיה ולעתים קרובות יש תחושה של הנה חלפה לה שנה שלמה, ואיפה אני עכשיו? מדוע מישהו עושה קפיצות ענק, ונראה שאני "פשוט מונח/ת לכיוון המטרה שלי", או לכל היותר מזדחל/ת לעברה.
לא אדבר בשם כולם, אבל אלה היו התחושות שלי. ובדיוק לאחרונה, במהלך פגישה עם לקוח, בעבודה על היעוד, הבנתי שכל זה גם עליי.
ברצונך להאיץ בשנה החדשה?
יש למצוא את הסיבה! למה עדיין לא עשית את זה? החדשות הרעות - התשובה שמונחת על פני השטח היא התשובה הלא נכונה. החדשות הטובות - באמצעות פגישה אישית אוכל לעזור לך למצוא את התשובה הנכונה.
